סונול ישראל בע"מ נ' יחזקאל קורן ובניו בע"מ

פסק דין

התביעה :

1.לפניי תביעה כספית, על סך של 6,007,765 ₪, שהוגשה ביום 29.3.05, בסדר דין מקוצר, ע"י סונול ישראל בע"מ (להלן: "סונול" או "התובעת"), נגד יחזקאל קורן ובניו בע"מ (להלן: "קורן"). תחילה ערכה סונול הסכם עם מר יחזקאל קורן ז"ל (להלן: "המנוח"), אולם לאחר פטירתו הועברו זכויותיו והתחייבויותיו כלפי סונול אל יורשיו ולאחר מכן אל קורן, אשר מנהלה ובעל מניותיה הינו מר עמיקם קורן (להלן: "עמיקם").

במשך למעלה מארבעים שנה הפעילה קורן עבור התובעת (להלן: "סונול"), שלוש תחנות תדלוק בחיפה (להלן: "תחנות התדלוק"): תחנה ברח' יוליוס סימון במפרץ חיפה ( להלן: "תחנת יוליוס סימון"), תחנה בנווה שאנן (להלן: "תחנת נווה שאנן") ותחנה במפרץ חיפה (להלן: "תחנת המפרץ"). תחנות נווה שאנן ויוליוס סימון, יחדיו, ייקראו להלן, לשם הנוחות: "התחנות האחרות").

ההסכם הראשון בין הצדדים דאז – המנוח וסונול, נערך בשנת 1962 לצורך הקמת תחנת המפרץ והפעלתה, על מקרקעין אשר נחכרו על ידי קורן מחברת אגד בע"מ למשך 44 שנים - עד לסוף שנת 2007 (להלן: "הסכם 62"). במהלך השנים נחתמו בין סונול לקורן הסכמי משנה נוספים, שאינם מהותיים לענייננו, עד יום 29.12.96, שאז נחתם ההסכם מושא המחלוקת בתיק זה, שתקפו למשך 11 שנים - עד ליום 31.12.07, למעשה – עד תום תקופת תקפו של הסכם 62 (להלן: "הסכם 96" או "ההסכם").

2.בתביעתה דנא תבעה סונול שלושה סכומי חוב, כדלקמן:

א.סך של 3,944,130 ₪ (נכון ליום 15.2.05), בגין אספקת מוצרי נפט.

ב.סך של 808,528 ₪ (נכון ליום 31.12.04), בגין התחייבות קורן כלפי סונול לפיה תחזיר קורן לסונול חלק יחסי מהשקעה אשר השקיעה סונול בשיפוץ תחנת המפרץ, אשר בבעלות סונול.

ג.סך של 1,255,107 ש"ח (נכון ליום 31.12.04), בגין הפרשים בין דמי השימוש אותם שילמה קורן לסונול בגין תחנת יוליוס סימון לבין דמי שימוש בשיעור 45% מהיקף העמלות בתחנה, כפי שקורן היתה אמורה לשלם עבור התקופה שבין 1.4.94 ועד 31.12.02 בהתאם להסכם בין הצדדים.

3.בבקשת רשות להתגונן שהגישה קורן, נטענו על ידה טענות רבות ובהחלטת כבוד השופטת הורוביץ (בתפקידה, דאז, כרשמת), מיום 13.6.07, ניתנה לה רשות להתגונן בשלוש טענות בלבד, כדלקמן:

א.טענה להטעיה ותרמית בשלבי כריתתו המוקדמים של הסכם 96, אשר לטענת קורן יש בקבלתן כדי להביא לביטול הסכם 96 ולזיכויה בנזקיה, שהינם ההפרש בין מחירי תחנה "כבולה" ובין מחירי תחנה "משוחררת".

ב.פרשנות הסכם 96 ובפרט סעיף 17 להסכם לעניין חיוב קורן בהחזר החלק היחסי של השקעת סונול בשיפוץ תחנת המפרץ והפרשי העמלות בנוגע לתחנת יוליוס סימון.

ג.טענות בנוגע לסכום הנתבע ברכיב התחשבנות שוטפת בסך של 136,667 ₪.

4.הצדדים פנו להליך גישור, שלא צלח וסמוך לאחר כשלון הליך הגישור, ביום 22.6.2009 (כארבע שנים לאחר הגשת התביעה דנן), הגישה קורן תביעה נגד סונול (ת.א. 16911-06-09 בבימ"ש זה) וכן בקשה לאיחוד דיון בשתי התביעות, בקשה שנדחתה על ידי בהחלטתי מיום 24.10.2009.

5.מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של עו"ד אורה פרום ושל מר איתן טננהאוס. כמו כן העידו מטעם התובעת (בישיבת יום 9.3.2010), מר צבי קורמן, יו"ר ארגון הסוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל (להלן-"ארגון הסוכנים"), הוגשו מסמכים רלוונטיים לרפורמה בשוק הדלק וכן הסדר מוסכם, שנערך בין הממונה על ההגבלים העסקיים לבין חברות הדלק (ההודעה על צירוף מסמכים סומנה ת/4 והמסמכים עצמם סומנו ת/1).

מטעם קורן הוגשו תצהירי עדות ראשית של עמיקם, עו"ד יריב פקטה, עו"ד גדעון קירש וכן חוות דעת שנערכה ע"י רו"ח אורן חנגה באשר לנזקיה הנטענים של קורן וחוות דעת שנערכה ע"י מר גד רווח, הנוגעת לעלות הקמת תחנת דלק חדשה (כולם סומנו מוצג נ/1). עמיקם העיד בישיבת יום 9.3.2010.

השתלשלות העניינים:

6.ביום 28.6.1993 קבע הממונה על ההגבלים העסקיים (להלן: "הממונה"), כי בהסכמי הבלעדיות ארוכי הטווח שבין חברות הדלק הוותיקות, פז, דלק וסונול לבין תחנות תדלוק, אשר אינן בבעלותן, יש משום הסדר כובל ענפי (להלן: "ההחלטה המשחררת"). פועל יוצא של קביעה זו (לו היתה נשארת על כנה), היה, שכל תחנות הדלק שלהן הסכמי בלעדיות עם חברות הדלק, כולל קורן, היו משוחררות מהכבילה לחברות הדלק.

חברות הדלק וביניהן סונול, הגישו לבית הדין להגבלים עסקיים, עררים על קביעת הממונה ובמסגרת הליכים אלה הגיעו הממונה וחברות פז וסונול להסדר מוסכם (להלן: "ההסדר המוסכם"), אשר פורסם בהודעה מעדכנת של הממונה מיום 14.12.1995 (להלן: "ההודעה המעדכנת"), על פיו צומצמה קביעת הממונה באופן שהיא הוחלה רק על התחנות אשר צויינו ברשימות שצורפו כנספחים להסדר המוסכם (להלן: "הרשימות"). בסעיף 12א להסדר המוסכם נקבע, כי יראו הסכם בין חברת תדלוק לבין תחנה הנמצאת ברשימות, כמסתיים לא יאוחר מ- 30 ימים מהיום הקובע. כן נקבע (בסעיף 12ב' להסדר המוסכם), כי תחנה שלא נכללת ברשימות, תיחשב כמשוחררת רק אם פסק בית משפט, בעקבות עתירה שהגישה התחנה, כי היא עונה לקריטריונים שנקבעו בהסדר המוסכם ובהודעה המעדכנת.